הציטוט מתוך כתב טענות שלי שהוגש לערכאות – מותר השימוש ובאחריות המשתמש

א. סילוק על הסף  מחמת השתק שיפוטי לגבי תושבות החייבת (וחוסר תום לב)

1.          החייבת לא תלאה את בית המשפט הנכבד בתלאותיה מאז מעשי המבקשים בשנת 2012, אולם האסטרטגיה הברורה בה נקטו במהלך התביעה (בקשות להפקדת ערובה), וממשיכים בה במסגרת הערעור, הינה היותה "תושבת חוץ" (ולא טענות אחרות). למעשה, רק ביום ---- הגישו לבית המשפט המחוזי מרכז  תגובות לבקשות לעיכוב ביצוע ובה טענו שניהם להיות התובעת תושבת חוץ המנהלת "עסקיה" מחוץ לישראל.

·    אסמכתאות לכך מצ"ב כנספח ה' להתנגדות זו.

2.          החייבת תטען, כי המבקשים – שאחד מהם (בא כוחם) הוא עו"ד המכיר טוב את הוראות סעיף 7(4) לפקודה - לא יכולים להתנהג בבית המשפט כ"להטוטנים בקרקס" – זאת בין אם התקבלה טענתם ממנה יכלו להיבנות ובין אם נדחתה (בשא (ת"א) 9877/09 זאב רום נ' דוד אפל)

3.          על כן, גם מחמת זאת דין ההתראה להיות מסולקת על הסף תוך חיוב בהוצאות משמעותיות, וכך מתבקש לעשות בית המשפט הנכבד.

4.          למען הסר ספק, יובהר, כי (בלית ברירה): במהלך השנה האחרונה החייבת לא גרה כרגיל בישראל, לא היה לה בית מגורים או מקום עסקים ולא ניהלה עסקים בישראל בעצמה או על ידי מורשה או מנהל ולא הייתה חבר בחבר-בני-אדם או בשותפות שניהלה עסקים בישראל על ידי שותף או שותפים או מורשה או מנהל.

ב.  מעשה ההטעיה של המבקשים (וחוסר תום לב)

5.          כאמור, פסק הדין החלוט, זיכה את המבקשים, יחד, בסך ---- הגם שבחלק מטענות החייבת כלל לא דן (ובגין כך הוגש ערעור). פסק דין זה עוכב  החל מיום ----, ולאחר מכן, באופן ארעי, על פי בקשת החייבת מבית המשפט המחוזי עד ליום ---.

6.          יש לתמוה, אם כן, כיצד כבר ביום --- - שבוע לאחר מכן  ובטרם פנו לח"מ או לחייבת בעניין החלטת המחוזי וכאשר החייבת ממתינה לכספי זכייתה– כבר עלה בידי ב"כ החברה ומנהלה להניח בפני בית המשפט הנכבד  התראה לחתימה בסכום העולה על הרצפה שבסעיף 7(1) לפקודה (87,564 ₪).

7.          התמיהה כפולה ומכופלת בשים לב לעובדה שהמבקשים והחברה חייבים בעצמם לחייבת כספים מחודש ספטמבר 2018  (בגין סך 4,500 ₪ הוצאות שנפסקו בבר"ע ---, אשר 3,000 ₪ מתוכם על המבקשים ו – 1500 על החברה), אותם לא שולמו חרף התראות ואשר  עליהם הוצאות בקשות הביצוע וריבית פיגורים לאחר פסק דין.

·    פסה"ד מצ"ב כנספח ו' להתנגדות זו וראה גם מכתבו של -- מיום --- בנספח ד'.

8.          אלא שמתברר, כי בכדי לסכל את ערעורה הצפוי של החייבת, ובשים לב לסכום הרצפה שבסעיף 7(1) לפקודה, פעלו המבקשים יחד, שלא כדין, בניגוד להחלטות ובחוסר תום לב, כך:

8.1        במהלך כל חודש ינואר 2019, המבקשים לא המציאו את פסק הדין ולא פנו בדרישת תשלום לחייבת וכך יצרו את הרושם הצפוי כי היא עתידה לקבל סוף סוף כ 400 אש"ח מתוך הכספים שנגזלו ממנה לפני שבע שנים (לאחר התשלום למבקשים).

8.2        ברגע האחרון – ביום 29.1.19 – הגישה החברה בקשה לבית המשפט קמא לעיכוב ביצוע בשל היות החייבת תושבת חוץ. בבקשה הודגש, בחוסר תום לב ובעזות מצח, חזור ושנה, כי הכוונה "למצות" את המועד הקבוע להגשת ערעור.

8.3        בניגוד להחלטת בית המשפט הנכבד אשר הבהירה (בעקבות ערעור החייבת) כי כל רכיבי פסק הדין מעוכבים, פתחו המבקשים, מיד, שני תיקים נפרדים בהוצל"פ (זאת מבלי לפנות לח"מ ומבלי שהות מינימאלית לתובעת, ובניגוד לחובת תום הלב המוטלת בכל אופן על זוכה בהוצל"פ).

8.4         למען הסר ספק - המבקשים היו מודעים לבקשות ולהחלטות ואף המציאו את האזהרה ביום 7.2.19 לכתובת הח"מ המעודכנת שהתנוססה לראשונה על גבי בקשת עיכוב הבצוע בפני בית המשפט קמא. כאמור, התיקים נפתחו ללא המצאה וללא התראה.

8.5        אם לא די בכך, המבקשים הגישו את החוב לביצוע ללא קיזוז הסכומים שהם חייבים לחייבת על פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.9.18 – קרי פתחו ביודעין תיק על סכום גבוה מזה "המגיע" להם לשיטתם (גם אם ניתן היה להניח לזכותם שלא שמו לב לבקשת הביצוע וששכחו לפנות לח"מ בבקשה להסדרת התשלום). על סכום מנופח זה שלא שייך להם הוסיפו ככל הנראה שכ"ט א ואולי גם ב הנגזר באחוזים וכן ריבית פיגורים.

8.6        ככל הנראה,  פעלו עוד לניפוח "החוב" בסדרת פעולות חד צדדיות ובקשות ביצוע לא ברורות במהלך אותו שבוע - פעולות שעד כה לא הומצאה לח"מ או לחייבת שום הודעה או אסמכתא בקשר אליהם.

8.7        יש לציין כי תשתית דומה (אך חמורה יותר) של מעשים הונחה בפני בית המשפט --- בתביעה נגד המבקשים, וזהו למעשה "לב התביעה" – ניפוח החוב למטרות השתלטות (אי הקטנת קרן וכד'). אלא שכעת את כל זאת גם עשו (ותוך שהסתירו) כשהחייבת עתידה לקבל בכל יום סכום נכבד ביותר מהחברה אותה מנהל המבקש 1 ומייצג המבקש 2, ומבלי שהועלתה ראשית טענה או ערעור של החברה על הכספים אותם צריכה לשלם.

ג.   אי צירוף פסק הדין החלוט וסכום ההתראה (וחוסר תום לב)

9.          תקנה 3 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 קובעת, כי : "בקשה להמצאה של התראת פשיטת רגל לחייב תוגש לבית המשפט בשני עותקים לפי טופס 1; לבקשה יצורפו התראה לפי טופס 2 והעתק פסק הדין החלוט לתשלום החוב הנתבע."

ואילו סעיף 4 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 קובע לגבי "תכנה של התראת פשיטת רגל [3(3)]:.    (א)  בהתראת פשיטת רגל יידרש החייב לשלם את החוב הפסוק בהתאם להוראות פסק דין חלוט, ..".

""פסק דין חלוט" – לרבות צו חלוט, ולרבות שטר חליפין, שטר חוב ושיק שהוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ולא הגיש החייב התנגדות לביצועם או שהתנגדותו נדחתה בפסק דין חלוט או בהחלטה חלוטה.

10.       בענייננו "פסק הדין החלוט" הינו אך ורק פסק הדין אותו נמנע ב"כ המשיבים לצרף (מסיבות ברורות) ועל ההתראה הייתה לנקוב בסכומו – סכום הנמוך מהרצפה הקבועה בסעיף 7(1) לפקודה.

11.       הסכומים בהם נקב המבקש 2 אינם יכולים להיות "החוב הפסוק בהתאם להוראות פסק דין חלוט" וזאת גם מהסיבות שפירט המבקש 2 בסעיף 23 לתצהיר עדותו הראשית בתביעה שהגישה החייבת בפני בית המשפט קמא (כשהסביר מדוע לא ביצע ה"הקטנת קרן" אז).

·    העתק מהסברו היפה של המבקש 2 (סעיף 23 לתצהיר עדותו הראשית) מצ"ב כנספח ז' להתנגדות זו.

12.       אמנם, סעיף 238 לפקודה מכשיר, באופן מיוחד, פגם "פורמלי" ואמנם סעיף 4 ד' מחייב את החייב  להודיע "לנושה שהוא חולק על תקפות ההתראה על סמך הטעות האמורה", אולם החייבת תטען, כי  סעיפים אלה נועדו לטעויות ופגמים פורמליים ולא כדי להכשיר מעשי הטעיה והנפקות מכוונות של התראה שלולא "הטעות" האמורה לא היה להן תוקף (מקו"ח שגם לא להכשיר נקיטת הליכי סרק והליכי ביצוע בחוסר תום לב).

13.       ויודגש, החייבת הודיעה והסבירה למבקשים מדוע היא חולקת על "הטעות" האמורה ומדוע גם "לשיטת המבקשים" אין כל תוקף להתראה וסכום החוב נמוך מהרצפה הקבועה בחוק.

·    העתק אסמכתא מצ"ב כנספח ח' להתנגדות זו.

ד.  לחלופין (לשם הזהירות בלבד) וסיכום

14.       כאמור, החייבת הגישה ערעור על פסק הדין וסעיף 15 לפקודה מסמיך את בית המשפט הנכבד לדחות או לעכב את ההתראה בשל כך. אמנם בית משפט נכבד זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית המשפט השלום בכפר סבא אולם המחוקק לא השחית מילותיו לריק והסמכות קיימת.

15.       החייבת סבורה כי במקרה זה הונחה בפני בית משפט נכבד זה תשתית מתאימה ומקרה מיוחד ומייצג לתמוך בטענתה לפיה פסק הדין נקט במדיניות שיפוטית כללית שגויה (ובמילים אחרות: עקרונות האישיות המשפטית הנפרדת ומניעת הצרת פעולות עורכי דין שרירים וקיימים אולם יש להציב גבולות ברורים).

16.       החייבת הבהירה למבקשים (בקשה והחלטה מיום 3.3.19) כי אין לה כל מניעה לשלם או כוונה להתחמק וכי תעשה זאת מיד עם קבלת הכספים מהחברה. החייבת מצפה בכל יום ויום לתשלום מהחברה ואין לה כל סיבה לסבור אחרת. למעשה, ממועד מתן פסק הדין לא היה אף רגע נתון בו היה על החייבת לסבור כי עליה לשלם למבקשים ממקורות אחרים או באמצעות מימוש רכושה. 

17.       החייבת פועלת בימים אלה לגביית חובה מהחברה (פתחה תיקים בהוצל"פ שלאחריהם הוגשו מיד הערעורים) וכאמור, בכל אופן, ומבלי קשר למצב החברה, תכבד את פסק הדין ותשלם למבקשים.

18.       ככל שהחברה חדלת פירעון יודיעו המבקשים לחייבת ותארגן את הסכום הנדרש לתשלום למבקשים (או שתגיש נגדם בקשת עיכוב ביצוע בשל הנסיבות החדשות שבוודאי משליכות על שניהם). ככל שתתקבל בקשת עיכוב הביצוע שהגישה כעת החברה, הרי שגם אז תפעל החייבת לתשלום למבקשים (גם אם מטבע הדברים ולאור הסכומים הדבר יהיה כרוך במימוש נכסים).

19.       בכל אופן, את מעשי ההטעיה וחוסר תום הלב (שבהשהיית הגשת הערעור ובקשת עיכוב הביצוע או אפילו של היעדר התשלום ו"הערפול" המכוון שבמועד התשלום/הערעור) יש לזקוף רק לחובת המבקשים – גם ובעיקר אם הם בעלי דין נפרדים.

20.       יודגש שוב - כי לחייבת אין שום התחייבות צומחת (מלבד למבקשים) והיא סמוכה ובטוחה שלאחר הגבייה ולאחר בירור הערעור שהגישה כנגד החברה וכנגד המבקשים, תזכה להשבת כל רכושה ולפיצוי מתאים על הנזקים והתלאות שהועברה, כך שנכסיה צפויים לגדול. ממילא לא יכולה להיות תכלית להליך המבוקש מלבד הפעלת לחץ על המערערת למחוק את ערעורה כנגד המבקשים והחברה.

21.       כמעט מיותר לציין גם, כי ההתראה שהוגשה ממניעים זרים יצרה תחושות קשות ביותר אצל החייבת - המבקשים נתבעו בשל כך שהשתמשו בחברה ובאמצעות נקיטת הליכי גביה השתלטו שלא כדין על רכושה  היקר תוך הטעיה. המחשבה המבהילה כי המבקש 2 עשוי להתמנות שוב כ "נאמן" על רכושה הציפה אצלה תחושות קשות מהעבר וערערה את מצבה הנפשי בימים האחרונים.

22.       החייבת עבדה כל חייה הבוגרים ופרנסה את אימה ואת ילדתה היחידה לבדה, רכשה דירות והרוויחה. המבקשים נצלו את מצבה הזמני עקב מחלת ופטירת אמה, השתלט על רכושה ומאז חייה אינם אותם חיים. עם זאת, אין לה שום כוונה להיות פושטת רגל.

מצ"ב תצהיר  החייבת לתמיכה בעובדות ההתנגדות.

23.       לאור כל האמור מתבקש בית המשפט הנכבד לסלק את ההתראה או לחלופין לקבל את ההתנגדות שהגישה החייבת ותוך חיוב בהוצאות מתאימות ובשכר טרחה.

24.       לעניין זה מופנה בית המשפט הנכבד לסעיף 114 לחוק  חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 שהגם שטרם נכנס לתוקף ראוי שיעמוד לעיני בית המשפט הנכבד עת יביע מורת רוחו  מהתנהלות המבקשים (ולמשל ומקו"ח החלטה בפש"ר 43920-03-15 בבקשה לסלוק על הסף).